קזבלנקה על קצה המזלג 

העיר הלבנה כך מכונה קזבלנקה, העיר אותה חמדו כולם: הפיניקים, התורכים ולבסוף הצרפתים. קווים לדמותה של העיר השנייה בגודלה ביבשת אפריקה קזבלנקה היא הגדולה שבערי מרוקו והעיר השנייה בגודלה בצפון אפריקה (העיר הגדולה ביותר היא קהיר). היא ממוקמת במישור החוף המערבי של מרוקו, מישור שאוויה הפורה, לחוף האוקיאנוס האטלנטי, כ-90 ק"מ דרומית לרבאט.  העיר משתרעת על שטח של כ-125 קמ"ר ואוכלוסייתה מונה כ-4 מליון תושבים. מתוכם מונה הקהילה היהודית כמה אלפים. קזבלנקה היא עיר הנמל הגדולה של מרוקו. זהו למעשה הנמל השני בגודלו ביבשת אפריקה כולה (הראשון הוא נמל דרבן Durben, אשר בדרום היבשת).
בתקופה הפליאוליתית, בימי האדם הקדמון חיו במישור שאוויה ציידים ומלקטים. העדויות על קיומם נתגלו בשנת 1955 במסגרת עבודות חציבה בסלע, עת נמצאו עצמותיו של מה שכונה "אדם קזבלנקה" – אבטיפוס.
מהתקופה הפליאוליתית. במאה ה-6 לפנה"ס הייתה קזבלנקה מושבה פניקית. הפניקים, בני בניהם של הצורים והצידונים, הקימו נמל בקזבלנקה. כיורדי ים מנוסים סחרו הפיניקים בזהב, בעבדים, בבדים ובמוצרי מזון, אט אט הפכו למעצמה הימית שהקיפה את כל חופי אפריקה והגיעה גם לחופי האוקיאנוס האטלנטי. עם הכיבוש הערבי במאה ה-7 נוסדה במקום עיירה שנקראה אנפה וברבות השנים הפכה לבירת הממלכה הברברית של שבטי הברעו'טה.
הברברים הינם התושבים הקדמונים של צפון אפריקה. הם נקראו כך ע"י היוונים והרומאים כי לא ידעו לטינית.
במאה ה-21 העיר נכבשה ע"י הסולטן אלמוחד עבדל מומן מהמווחידון, והמשיכה לתפקד
כעיר נמל.  מאוחר יותר הפכה העיר בסיס לשודדי ים. הפורטוגזים, ששודדי הים התנכלו לאוניותיהם, היו נחושים בדעתם להרוס את העיר, ואכן ב-1468 משלחת צבאית גדולה שכללה כ-10,000 חיילים ב-50 אוניות,  הגיעה מליסבון . החיילים הפורטוגזים כבשו את העיר, שרפו אותה וגירשו את כל תושביה. העיר הפכה לתל חורבות,  אולם לא חלף זמן רב ושודדי הים חזרו לפעילותם. בשנת 1515 כעבור 47 שנים, חזרו הפורטוגזים וכבשו את העיר. השליטים החדשים שלטו בעיר עד לשנת 1755. בשנה זו נטשו הפורטוגזים את העיר בעקבות רעידת אדמה הרסנית שפגעה גם בליסבון.
בשנת 1862 חנכה החברה הצרפתית "פאקי"  את קו האוניות הראשון בין מרסיי לקזבלנקה
ומדינות אחרות באירופה   הקו פעל עד 1983. תחת שלטונו של סידי מוחמד עבד אלרחמן, התפתחו יחסי מסחר ושירותים קבועים בין קזבלנקה למרסיי. הפלישה של האירופיים למרוקו יצרה התמרמרות רבה בקרב האוכלוסייה המקומית שהובילה למהומות ולמרד גלוי בעידוד הסולטאן.
אולם השליטה הצרפתית הביאה בסופו של דבר לשגשוגה של העיר. מושל העיר המרשל הצרפתי ליוטה הוא שפיתח את העיר והובילה למעמדה הנוכחי. בשנת 1924 נכבשה קזבלנקה על ידי צבאות בנות הברית ובשנת 1943 בחודש ינואר התקיימה ועידת קזבלנקה, אשר העלתה את העיר על המפה העולמית, עת נפגשו בה מנהיגי ערב, רוזוולט וצ'רציל עם גנרליים צרפתיים.
בשנת 1956 הסתיים שלטון החסות הצרפתי )פרוטקטורט(   וקזבלנקה הוחזרה לשליטה מרוקאית.
שדה התעופה ותחבורה נמל התעופה מוחמד החמישי משותף לקזבלנקה ולרבאט. הוא נמצא במרחק של  35 ק"מ מהעיר ונפתח בשנת 1980 על ידי המלך חסן השני. ניתן להגיע משדה התעופה לעיר ברכבת, באוטובוס או במונית. רכבות  TNR מובילות אל תחנת הרכבת המרכזית בעירקאזה פור. נסיעה ברכבת אורכת כמחצית השעה.  נסיעה באוטובוס ארוכה יותר. 
מספר קווים מקשרים בין השדה לעיר. הנסיעה  במונית היא היקרה ביותר כמובן. בעקרון אם תבחרו לנסוע במוניות בעיר, וודאו שהנהג אכן הפעיל מונה. אתרים יהודיים ה"מלאח" היהודי - בחלק הדרום-מזרחי של ה"מדינה" העתיקה נמצא ה"מלאח". בעבר שימש ברובו כאיזור מגורים של כ-25,000 יהודי קזבלנקה, טרם הגירתם לישראל. רובם  היו יהודים עניים, שהגיעו ל"מלאח" בשנות ה-30 וה-40, על מנת למצוא פרנסה בעיר הגדולה. כיום מאוכלס המקום במקומיים ולא ניתן להבחין עוד במשהו מהעבר היהודי במקום. כדאי לבקר בביתו של ר' חיים פינטו, שהפך לאתר קדוש ויהודים ומוסלמים כאחד פוקדים אותו. בית העלמין היהודי העתיק - שוכן בלב המדינה, ברובע בו טוויל. בבית העלמין שנקרא "בית החיים" קבורים הצדיקים ר' שלמה נחמיאס, ר' אליהו דנאן, ר' יצחק שטרית, ר' חיים בן-דהאן, ר' חיים פינטו, ר' אברהם אבוחצירא ועוד רבים מצדיקי המקום.
בבית הקברות הישן המצבות הרוסות ומתפוררות מפגעי הזמן. על מצבות רבות חקוקים תבליטים ועיטורים מיוחדים וכל זה מהיום שהחלו היהודים לקבור בבית הקברות  החדש שברובע בל אמסיק.